יושבת מול הדף הלבן. מנסה לכתוב קצת על הדרך שעברתי ועל הסטודיו שהקמתי, ששלובים זה בזה
כותבת כותרת: נעים להכיר
המחשבות מתרוצצות והעיניים נודדות אל הנוף שנפרש מחלון בביתי שבגוש עציון.
לא כאן גדלתי, בגובה המטורף הזה של 970 מטר מעל פני הים.
נולדתי בכלל בבת ים. על פני הים הייתי מסתכלת בגובה העיניים.
לכאן, ליישוב נווה דניאל, הגעתי לפני כ15 שנה.
עבדתי כאופטומטריסטית. היתה תקופה יפה של התחדשות, היכרות עם שכנות וחברות וההווי המיוחד של יישוב.
ופתאום תקופה אחרת מתחילה. מעיקה ולא צפויה. גירושין. תקופה מבלבלת. העתיד, העבר, ההווה – הכל מתבלגן לי. ויש שתי בנות מתוקות. מה יהיה?
השכנות הפכו לחברות, לאחיות. לתומכות.
ערב אחד מקבלת טלפון מחברה:
“בואי איתי, בואי נצא הערב להתאוורר קצת”.
“לאן הולכות?”
“ליצור”.
יושבות אצל קרמיקאית מהיישוב אלעזר ומתחילות לגעת בחומר.
כן, אני – האופטומטריסטית המסודרת והמתוקתקת. מה אני עושה פה?
כנראה שכשהכלים נשברים החלומות יוצאים מהסדקים של הנפש.
מה שהיה אמור להיות ערב התאוורות, הפך לערב משנה חיים.
תמיד ידעתי שאני אוהבת קרמיקה, כלומר לראות אותה.
אבל ליצור? אני? מה הקשר?
הימים עוברים ואני מתמידה בחוג, מגיעה בכל פעם להתאוורר.
החלום מתחיל לצוף. היכרות חדשה עם מקום בנפש ליצירה.
ואז עוד טלפון. שוב השכנה.
מציעה להכיר בחור.
עוד מוקדם. ואולי לא? אני מנסה.
ברוך השם, עם היסוס ותפילות, מתחיל ונהיה, חדש ואחר.
וחופה.
אלעד בעלי היקר לא מוותר לי. קונים תנור ואובניים.
הניסיון מצטבר והחלום גדל ומתגשם, והנה סטודיו אצלי בבית. אני יוצרת ולומדת.
הילדים יודעים שאמא בקרמיקה ובאים גם לשבת ליצור.
מעניקה מתנות לסובבים מפרי ידיי ואנשים גם רוצים לקנות. אז צריך לתת מחירים.
קשה ומוזר להיפרד מכלי יפה ומושקע שיצרת תמורת כסף.
אבל פתאום מגלה שזה מפנה לי מקום במדפים ואפשר ליצור עוד. איזה יופי.
לאט לאט נולד לו עסק חדש. לומדת דברים חדשים.
מה לי ולעסק עצמאי? לא שואלת כבר.
מציעים לי ללמד. “אבל אני עדיין לומדת”. טוב ננסה. נזרום.
מעבירה סדנאות אצלנו בבית לקבוצות שבאות לטייל בגוש עציון.
גם צוותים שעושים יום כיף מתחילים להגיע.
בעלי זיהה את ההזדמנות לפתוח דלת למטיילים בגוש עציון ולייצר את המפגש האנושי.
לקום ברבע לחמש בבוקר, להתחיל להכין את הבית לקבוצה שתגיע – חוויה משוגעת ומדהימה.
חוויה שמתחילה במצפור ה-1000 המדהים ליד הבית, עם קטעי נגינה ותצפית, וסיפורו של מקום עם אלעד.
והסטודיו הזה – שהתחיל מקרמיקה– גדל וממשיך להתחדש כל הזמן עם ערכות מיוחדות שפיתחתי, שבעזרתן כל אחת ואחד יכולים ליצור. ערכות שמגיעות עד אליכם עם חומרים והנחיות, ואפשר ליצור לבד, וזה כל כך כיף ומרגש לקבל מכם תמונות ולשמע שעוד משפחה ועוד בית ספר נהנים מהיצירה.
אני מאמינה שכל אחד צריך הזדמנות ליצור ואולי דרך המפגש החד פעמי עם צבע, חומר ויצירה, עוד אנשים יגלו את המקום הקסום הזה בנפש שמאפשר להתחדש, להרחיב את הלב ולהתאהב בפלא של החיים.
ממשיכה במלא המרץ להעניק מהטוב הזה בקבוצת הפייסבוק שלי ‘יופי של חיים עם רותי איזבוצקי, במדור D.I.Y בעיתון נשים, בסרטוני הדרכה ובחשיבה בלתי פוסקת על עוד ועוד ערכות מדליקות שיעשו לכן הכי טוב.
וזוהי רק ההתחלה. חלומות לא נגמרים.
מסתכלת על הדף שהתמלא במילים.
בראשו מתנוססת הכותרת: נעים להכיר. בהחלט. נעים מאוד.
רותי.